האור מתוך האפלה

האור המבליח מתוך האפלה, צללים נמוגים, בהירויות מוקפות בכתמיות כהה.

מעברים רכים בין גוון לגוון, ללא קוים החוצצים ביניהם, מרקמים של חספוס חולי, צבעוניות רכה, עמומה, אווירה תעלומתית, אלה הם חלק מהיסודות המושכים אותי במלאכת הציור. הם חשובים בעיני לעתים יותר מעצם הנושאים בהם אני עוסקת. הנושאים עצמם לקוחים בעיקר מסביבתי הקרובה: חפצים אהובים, צמחים שטפחתי, בעלי חיים המלווים אותי, נופים מוחשיים או לחליפין פרי דמיוני וגעגועי. הדיוקן, שהוא אלמנט נפוץ במיוחד בציורי, הוא אולי הקרוב ביותר לתהייה אחר עומק הוויתנו. הרבה מהדיוקנאות הם פרי דמיוני בחיפושי אחר מבע מסויים, מבע ללא שם וללא קוים מאפיינים.

בראשית דרכי בציור יצרתי דמויות ספק חייתיות ספק אנושיות. לאורך השנים נדדתי בין ציורים מפורטים יותר לציורים מופשטים כמעט, מציורים הדוקים ומדוייקים לשילוב של ציור פתוח וחופשי, מנאמנות קפדנית ונוקבת לאובייקט המצוייר למקום בו אינו אלא עילה לדראמה המתמדת ההמתחוללת במציאות ובנו. חפשתי את עקבות הזמן באובייקטים המצויירים ובעיקר בדיוקנאות. חפשתי את השקט שלאחר הסערה הגועשת תמיד, את הנחמה הרכה שלעיתים נדמה כי אבדה.